The Daily Dolly

היה רגוע היום בעבודה, וכך נולד דולי יומי נוסף. אולי בחורף הדולי היומי יתעורר מתרדמתו? לא רוצה להבטיח סתם. קבלו בינתיים דולי יומי ספורדי.

היום בפינת הנושא החם: כל הבלוגוספירה (שהיא, כידוע, תל אביבית) תומכת בדב חנין כמועמד לראשות תל אביב (איך לא? דב חנין הוא בחור על הכיפאק).

בתפקיד נביא הזעם: חנן כהן, ששואל “האם דב חנין הוא העמיר פרץ החדש?”

לינק בחירות-לראשות-העיר אחרון: הבחירות מעוררות בשחר אבן דר מאנדל געגוע. 

בהמשך לכתבתו מכמירת הלב של מיקי רוזנטל על המאבק שמנהלים האחים עופר כנגדו וכנגד סרטו “שיטת השקשוקה”, יוסי גורביץ מפרסם פוסט מופתי על הקרקאן האגדי, בעל שמונה עשרה המשפחות  הזרועות.

של ברמן כותב על חוסר הפרופורציה של השלמות, בפוסט פוסט-אולימפיאדה מקסים.

פלאפון חוייבה להסיר את השם איינשטיין מהקמפיין המשותף שלה ושל גוגל לחיפוש בגוגל דרך הטלפון, מכיוון שהזכויות על המותג אלברט איינשטיין שייכות לאוניברסיטה העברית. אורן צור מציע שאל מומחי המשפט יצטרפו גם בלשנים. אני מציעה להירגע קצת עם החמדנות - נמאס כבר מכל בעלי הזכויות המופרכות האלו!

מרגוליס מצליח לקחת צמד מושגים שבדר”כ מתקשרים עם חופש, בחירה וניידות ולהפוך אותם לחזון אפוקליפטי מצמרר. מעניין.

סיימתי זה עתה את הספר המצוין “משפטי גדל ובעיית היסודות של המתמטיקה”, שנקרא כהכנה לספר הכה מומלץ “Gödel, Escher, Bach”. הסיבה שאני משתפת אתכם בזה, היא שמדי פעם XKCD מפרסם קומיקס שההבנה שלו, או של ההומור שבו, מבוססת על ידע מתמטי (לפעמים בסיסי מאוד), וסוף סוף אני מבינה אחד כזה! ייפיי הייי!! (והנה אחד מקסים לאלו שלא יודעים מי זה גדל).

היום בפינה לשירות הציבור: הבלונדינית הסודית מדריכה כיצד להשיב לקביעה השערורייתית ”זה או בטחון או חינוך” (וחנן כהן מרחיב, בתגובות).

דובי קננגיסר מאבחן קבוצה סוציו-לשונית חדשה: הבוריינים.

The daily awwwwwwww ( מקור).

היום בפינה “בשביל זה יש יו טיוב”: הטייני טונס עושים את הסיוט שלפני חג המולד! מעולה (מקור).

תודה למאיה, ששלחה את המועמד המושלם לככב בפינת הפריק: דובון לגארפלד. (פריקי, אבל חמוד מאוד. אם היו לי 1400 דולרים מיותרים אולי אפילו הייתי הולכת על זה).

לפני סיום, שאסי מסכם שנת בלוגינג סוערת.

ולסיום, הבלוגוספירה מחפשת עבודה! מחפשים עובדים? יודעים על מישהו שמחפש עובדים? אולי שרון, אביעד או יונית מתאימים?

כפי שידוע למי שקורא כאן באופן סדיר, החלפתי עבודה. לחפיפה המסיבית בעבודה החדשה ולשינוי בזמני העבודה היו כל מיני תוצאות, ואחת מהן היתה נטישת קורא הרסס והבלוג לשבוע. למרבה המזל העניינים פחות או יותר חזרו לשגרה ואני משתלטת לאיטי על מה שפספסתי. יכול להיות שיעברו כמה שבועות עד שאדביק את הפער בצורה מושלמת ויתכנו פוסטים ארוכים מהרגיל, אבל עקרונית הבלוג שב למסלולו הרגיל החל מהיום.

ערן בילנסקי תוהה, ברשימה מעניינת עם תגובות מעניינות, מתי התרחב הפער בין החילונים לדתיים והפך מסתם שונות (shonut) לסדק משמעותי.

בעקבות התביעות האחרונות שהוגשו נגד בלוגרים, אורי קציר כותב על מעמדם העיתונאי של הבלוגרים ועל הצורך בהתאגדות של בלוגרים לצרכי הגנה משותפת על זכויות.

ירדן לוינסקי עשה לייב בלוגינג מרשים, תמציתי ובהיר לכנס פסיכולוגיה ברשת.

ואם אנחנו כבר עם אנשי הקולקטיב, אורי ברוכין מפנה לפרויקט רחב היקף המתעד סדרת אלבומים מרהיבה משנות השבעים בשם “העולם המופלא”. חובה לבעלי ילדים, ולכל מי שעדיין לא איבד את הסקרנות.

אמריקה המרובעת הוא ארכיון מדהים של תמונות וינטג’, המסודר לפי נושאים. גלריית צילומי השינה מקסימה במיוחד, אבל אפשר להיכנס לאינדקס ולבחור כל נושא אחר.

The daily awwwww (מקור).

היום בפינה “בשביל זה יש יו טיוב: קליפ מגניב להחריד מהפרויקט החדש של פאטבוי סלים (עם דיוויד ברן מאחורי המיקרופון (מקור).

והנה הפרסומת השנויה במחלוקת ללוטו של מדינת וושינגטון (מקור).

סרטון אחרון ודי להיום: כך חולפת תהילת עולם: סצינת הנקמה הקולנועית האהובה עלי בכל הזמנים עוברת מאש אפ משפיל והופכת לקרב לייט סייברים (מקור).

איזה מגניב, לויקיפדיה יש דף מידע על אחת התופעות הכי מעצבנות באינטרנט: קישור חוטפני.

לפני סיום, שני קומיקסי הרשת החביבים עלי, XKCD ו-”Cat and Girl” מתעלים על עצמם עם צמד סטריפים מופתיים.

ולסיום, סיפור מגניב על תואר איזוטרי בכימיה של הצבע ועל התוצאות המרהיבות שלו.

בעקבות השאלות המתרבות: אני נמצאת בחפיפה בעבודה חדשה, ולא מצליחה להגיע גם ללימודים וגם לבלוג. עם זאת הבלוג חסר לי מאוד, שכן צריכת המידע האובססיבית שלי הופסקה באכזריות ואני מתגעגעת לשטף האינפורמציה. אם הכל ילך כשורה הבלוג ישוב להתפרסם כסדרו כבר בסוף השבוע הקרוב.

ותודה שהתעניינתם.

הציטוט היומי: “ואם את או אתה מאמינים באיזה אלוהים כללי שכולו אנרגיה או אהבה או משהו כזה, אין לי הרבה מה לומר לכם. באותה המידה יכולתם להאמין באלוהים שכולו בורקס תרד או עדשות מגע. תעשו לעצמכם ולי טובה ותרדו מזה.” יקיר הבלוג, דרור פויר, קרא את ספרו של ריצ’רד דוקינס ‘יש אלוהים? (האשליה הגדולה של הדת)’ ויש לו הרבה מה להגיד בנושא.

אורית קמיר כותבת על יומרה אמנותית מחרידה. אני כותבת יומרה, ולא יצירה, כי בעיני אמנות אנטי הומנית זו סתירה. פשוט סתירה. אולי זו פרשנות צרה למונח ‘אמנות’, אבל לכל הרוחות, איך מישהו יכול לקרוא להרעבה למוות של חיה תמימה אמנות? מגעיל.

ירדן לוינסקי מסביר מה בדיוק מפריע לו בתרבות הסטארטאפים הישראלית. כדאי לקרוא גם את הדיון שמתפתח בתגובות, עולות שם כמה נקודות מעניינות.

תומר פרסיקו כותב פוסט מצוין על הקריאה “גגלו אותי!” (חפשו אותי בגוגל) כקריאת תיגר מול בירוקרטיות קפיטליסטיות לא הוגנות.

The daily awwwww מצדיע לרויטל סלומון, שאספה מרחבי הרשת את חמשת סרטוני החתולים המוצלחים ביותר.

היום בפינה “בשביל זה יש יו טיוב וידאו באינטרנט”: לקח לוידאו המון זמן לעלות אצלי אבל היה שווה לחכות, מדובר בשני אנשים שעושים עם הידיים דברים מדהימים.

ולסיום, יאיר רווה זוכה באות הדולי היומי לכותרת מצטיינת, עם הכותרת המעולה “צרפתון על צווארונך”, לפוסט עם הערות על פסטיבל הקולנוע הצרפתי. גאוני.

היום היה היום הראשון שלי בעבודה החדשה, ולא עמדתי בפיתוי לשים פה את התמונה הזו.

אבירם זינו, שזנח את משרת כתב המשפטים של Ynet לטובת דברור מפלגת צדק חברתי של הגיידמאק (כן, אותו אחד שזינו סיקר בעבר את החשדות כנגדו), עושה סדר בפייסבוק שלו לכבוד העבודה החדשה. הייתי מוסיפה כאן הערה על אתיקה עיתונאית, אבל אני חושדת שצמד המילים הזה איבד כל שמץ של משמעות.

לינקקתי כאן ב-25/5 לפוסט של דובי קננגיסר שהתחיל דיון מרתק בשאלת השינוי המיוחל, ובחלקו של החינוך במהפכה. בזמן שהייתי עסוקה בחיפוש עבודה התרחב הדיון למימדים מרשימים, שווה לגשת לפתיל הרלוונטי בבלוגדיבייט ולהתעדכן.

ערן כ”ץ כותב פוסט רחב יריעה על “אפקט עובר האורח” – האפקט הפסיכולוגי הגורם לאנשים לא להושיט עזרה כאשר יש אנשים נוספים באיזור. כ”ץ כולל בפוסט מקרים מפורסמים מההיסטוריה וניתוח מעניין של התופעה, שווה לקרוא.

ה-Web Urbanist מציגים שבעה פלאי עולם מודרניים הקשורים לטכנולוגיה ירוקה. מדהים.

אנקדוטות מוציאים את מוסיף מהארון. רק שיהיה ברור: זה שעכשיו אתה מזדהה בשם ישראל בלכמן לא אומר שויתרתי על הדרישה לבלוג משלך, ויפה שעה אחת קודם.

The daily awwwwww (מקור).

היום בפינה “בשביל זה יש יו טיוב” (טוב, נו, זה לא יו טיוב. זה אפילו לא וידאו, אבל זה מתאים לרוח הפינה): יוני ציגלר הפנה לאנימציה המצויינת הזו לשיר ‘Gay Bar’ של Electric six, וזה הזכיר לי את אחת האנימציות האהובות עלי ביותר (שאם אני לא טועה נעשתה על ידי אותו אדם): We Like The Moooooon.

ולסיום, שחזור של תמונות מפורסמות באמצעות דמויות של לגו ואבני לגו. מגניב. (מקור).

מצטערת על השיבושים, הייתי עסוקה בלחפש עבודה חדשה. החדשות הטובות: כנראה שמצאתי אחת. בתור מחווה של רצון טוב, קבלו דולי יומי בשישי בערב.

אורית קמיר כותבת על נשים שופטות ועל ארגון “הורות שווה” המייצג אינטרסים של גברים מתגרשים ושואף לקחת מנשים (המופלות באופן שיטתי על ידי החוק הישראלי בתחום דיני המשפחה) את כבשתן היחידה, חזקת הגיל הרך.

יוסי גורביץ מסכם את הפריימריז הדמוקרטיים מהצד של המפסידה, הילרי קלינטון.

יובל דרור מודיע על סגירתו הסופית של הגלוב. מתבקש, כמובן, שמוסיף יפתח כבר בלוג. זה ממש מביך שאתה צריך לכתוב פוסט אורח אצל החתול שלך, מוסיף. (ולא, הבלוג בעבודה לא נחשב, אתה בקושי כותב שם, והבלוג באנגלית הוא באנגלית. פתח אחד בעברית).

ההם מכריזים על פרויקט מרחבים. נצלו את הבמה, היא משובחת.

The daily awwwww (מקור).

היום בפינה “בשביל זה יש יו טיוב”: הגיע באמת הזמן שמישהו יעשה לו מחווה: קבלו את כריס קרוקר הישראלי (מקור).

לפני סיום, אזכיר לכם שכמדי שנה “פארש” מקיימים את מלחמת המים המסורתית בכיכר רבין, ביום שישי הראשון של חודש יולי, החל השנה ברביעי לחודש. עוד שבוע בערך יהיה למלחמת המים אתר מסודר ואלנקק אליו. בינתיים, קחו לינק לאירוע בפייסבוק וספרו עליו לחבריכם. זכרו: הכלל הראשון של מועדון קרב מים הוא לספר לכולם על מועדון קרב מים. הכלל השני של מועדון קרב מים הוא לספר לכולם על מועדון קרב מים! הכלל השלישי, התחילו להילחם בדיוק בזמן שצויין, ותפסיקו מתי שאתם רוצים.

ולסיום, תשעה יצורים קטנטנים שלא הייתם רוצים לפגוש בסמטה חשוכה. הדולי היומי גאה להציג: חרקים קטלניים! (מקור).

אורית קמיר עושה קישור מעניין בין התרבות מקרי האלימות כנגד זרים ובין הסכנה הקיומית שבהיעדר המנהיגות.

ד”ר אורי אמיתי קורא למחות כנגד החוק למניעת הסתננות, המכונה בטעות “חוק וילנאי”. אני מצטרפת לקריאה – מדובר בחוק שערורייתי שאסור שיעבור.

ואם אנחנו כבר עם החוק למניעת הסתננות, שוקי עושה את האנלוגיה המתבקשת.

The daily awwwwww.

ולסיום, היום בפינה “בשביל זה יש יו טיוב”: בן סטילר, רוברט ‘לא יצאתי מהג’ים ארבעה חודשים לפני צילומי איירון מן ואני נראה טעים’ דאוני ג’וניור וג’ק בלאק בויראלי מעולה לקידום סרטם החדש “Tropic Thunder” (מקור). 

רוברט ’Beefcake’ דאוני ג’וניור, להנאתכן.

בעקבות המצוקות האחרונות של אולמרט סוקר יואב קרני דמוקרטיות שמנהיגיהן נקלעו לצרות משפטיות. כהרגלו, קרני מפרסם סקירה בהירה, רחבת היקף ומרתקת. (וכדאי לקרוא גם את התגובה של יוסי גורביץ ואת מה שעונה לו קרני – דיון משני, אבל מעניין, על הפזידנטיאליזציה של משטרים פרלמנטרים).

ואם אנחנו כבר עם יוסי גורביץ, הוא מפרסם פוסט מרתק ומקיף על סיפורה של ז’אן דארק.

נהוג להניח שאנחנו חכמים כבודדים ומטומטמים כעדר. והנה, אמיתי סנדי מספר סיפור שמוכיח שלפעמים בכל זאת אנחנו חכמים גם כציבור.

דובר המשרד לענייני גמלאים קורא בלוגים, ומגיב לטענות כנגד המשרד בצורה עניינית ובמהירות מדהימה. מרשים.

לרואה שחורות אכפת מאוד מהסביבה, או שלא. תלוי למי אתם מקשיבים. אני באופן אישי נוטה לצדד בו, נראה שהוא יודע על מה הוא כותב.

ולערן בילינסקי יש חברים מדהימים.

The daily awwwww מוקדש לJune, שאוהבת דברים חמודים (אם הם לא גורים של דובי קוטב) וסרטים של לוני טונס (מקור).

היום בפינה “בשביל זה יש יו טיוב”: שיר וקליפ מקסימים המבוססים על קטעים מ”אליס בארץ הפלאות” (מקור).

לסיום, טכנולוגיה חדשה ומגניבה תאפשר לכם להיות גיימרים מאושרים גם ללא ציוד היקפי יקר.

נ.ב (ספוילרים חמורים לעונה האחרונה של Lost בכל הלינקים בהמשך) – דרושה בדחיפות קבוצת תמיכה לאלו שיודעים שג’רמי בנתאם חי! או יחזור לחיים! או משהו. הצילו.

בן ולוק – אני לא יודעת למי אני מתגעגעת יותר (מה אני אמורה לעשות עד ינואר?!)

הציטוט היומי: “ואף כי אני מלגלג, אני יודע שעליי אני מלגלג. אני מתבונן במירוץ הזה, וּמודה שאינני מבין מה קורה. איזה מזל ששום עתון לא ביקש ממני להיות פרשנו, כי לא הייתי מצליח להעמיד פנים שנו, טוב, זה היה צפוי בהחלט.” יואב קרני מפרסם סקירה מרתקת ורחבת היקף על המאבק למועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארה”ב, ועל הדרך מביע את תדהמתו אל מול הסחף המסיבי שגורם השיטפון ששמו אובאמה.

אילוסטרציה של תמיכה באובאמה

אורטל בן דיין כותבת על סיפור-מורכב-שהוא-לא-בדיוק-ניצול-יחסי-מרות שהתרחש בין כתלי האקדמיה, ובין השאר מפנה למאמר מרתק בנושא שכתבה נירית צארום.

ביום שלישי הקרוב יתקיים אירוע מחאה כנגד שריפת ספרי הברית החדשה באור יהודה, בואו בהמוניכם.

יהאו! מאמצים כנגד גוגל את האסטרטגיה של פילוס: הם פונים ללב שלכם.

The daily awwwwwww (מקור).

טוב, טוב, הנה אחד עם חיות צמריריות: The daily awwwwwww 2 (מקור).

הציטוט היומי: “אפשרות הניצול בעולם הזה מוגבלת רק על ידי כמות הייאוש, או במילים אחרות, לא מוגבלת כלל”. זוכרים שדה מארקר יצאו מדעתם? דורה מתייחסת לנושא מהזווית של הניצול ותאוות הבצע שאין לה קץ.

איציק ספורטא מצטט את מנהל בית הספר “שבח מופת”, ומדגים את ההבדל בין חינוך לערכים הומניסטיים ובין דיבור על ערכים הומניסטיים.

שרון גל מביא עוד עדות לקלות הבלתי נסבלת של ההרשעה במערכת המשפט בישראל.

דורית, אשתו של יוסי שריד, מראה לחברת פלאפון מאיפה משתין הדג, ועל הדרך מנודה ע”י הרבנים.

ואם אנחנו כבר עם אנשי מרצ, אורי קציר מפרסם ראיון מעניין עם חיים “ג’ומס” אורון, שנערך במסגרת מפגש בלוגרים עם הח”כ שהתקיים במשרדי ”תפוז”.

רויטל סלומון מספרת סיפור מרתק על SEO ותוכן שיווקי (כנסו, כנסו, יש זונות, ילדים בני שלוש עשרה וכרטיסי אשראי בסיפור). החלק העצוב? מדובר בעוד מסמר בארון המתים של בדיקת העובדות העיתונאיות.

זה לא בדיוק Daily awwwww, אבל זה סרטון, ויש בו חתול (מקור).

ולסיום, היום בפינה “בשביל זה יש יו טיוב”: סאם הוא שחף סקוטי, וככל השחפים הוא אוהב לצווח בקול, לצוד דגים, ולגנוב דוריטוס מחנויות. שווה לקרוא את כל הסיפור כפי שהוא מופיע מימין (לחצו על “עוד מידע”). (ותודה ליוני ציגלר שעזר לי לאמת שזו לא פעולה שיווקית והפנה אותי לגרסה המורחבת).