הציטוט היומי: "לא פחות משלושה שוטרים נאבקו בזין הורוד הענק. הם ניסו לפרק אותו לגורמים אבל לא ממש הצליחו במשימה. נכון שהם כן הורידו לו את הכיפה , אך עדיין נשארו עם חתיכה גדולה מדי מכדי שהם יצליחו לדחוף אותה למושב האחורי של הניידת". חופש הביטוי ממשיך להירמס ע"י המשטרה, וזה לא מעניין אף כלי תקשורת, אפילו כשמדובר בידיעה שאין ספק שהיתה מושכת המוני טוקבקיסטים להשאיר תגובות שנונות (מקור).
יוסי גורביץ מפרסם צמד פוסטים מצויין: הראשון מספר על החוק האמריקני, שאינו מאפשר לאנשים שאינם אזרחי ארה"ב לתרום למערכת בחירות, ועל אי קיומו של חוק דומה בישראל. השני משקיף על העתיד הצפוי לנו עם חוק הצנזורה, ומספר על מעלליהם של ועדת הרבנים לענייני תקשורת ושר התקשורת, המשתוללים עוד לפני שהחוק עבר.
אורי קציר קורא לבטל את מוסד הרבנות הראשית, והוא מנמק.
גם רוגל אלפר מספיד את עיתונאי הפרינט. ובהמשך לדבריו של גל מור (אליהם לינקקתי ב-8/05) אני מקווה שבמקביל לתהליך ההצהבה והאינטרנטיות של הפרינט נראה גם את הכתיבה המגזינית פורחת פה. כתיבה כזו מן הסתם תתן תשובה לפחות לחלק מן הבעיות שאלפר מעלה.
הבלוגוספירה ממשיכה להגיב על פרשת "עומדים בשער" בגלגוליו השונים נגד One. יהונתן קלינגר מסתכל למעלה, אל "ידיעות אחרונות" המחזיקה ב-51% מ-One ומפעילה אותו בפועל, ותובע מהם לקחת אחריות על ההתנהגות של האתר.
The daily awwwww (מקור).
ולסיום, הפינה "בשביל זה יש יו טיוב" מצדיעה לגיבורה הפמיניסטית האולטימטיבית: גברת פקמן! (מקור).
הציטוט היומי: "על טירה וחבריו להפנים כי דרישות בשם "החוסן הלאומי" ו"אושיות הדמוקרטיה", מאלו שאינם שותפים להשקפת עולמם, לשתוק או לפסול אותם מקבלת פרס הוקרה בשל דעותיהם בנושאים שאינם קשורים לנושא הפרס, היא זו המערערת את יסודות חופש הדעה במדינה דמוקרטית". מנחם רבוי נכנס בתא"ל במיל' עודד טירה, בעקבות יציאתו של זה כנגד הענקת פרס ישראל בחקר מדע המדינה לפרופ' זאב שטרנהל.
יואב קרני חוזר לכתוב לאחר הפסקה ארוכה, ומפרסם פוסט על קריסת רעיון מדינת הלאום. בסוף הפוסט קרני אף מציע הצעה פוליטית מעניינת (אם כי "מעניינת" הוא התואר החיובי היחיד שאני מצליחה להצמיד להצעה הזו).
תומר פרסיקו מתארח אצל אורן צור וכותב על כוחן של מילים ביהדות ועל תפיסת השפה כמאגית. מרתק.
גם רונן דורפן מתייחס לתביעה כנגד הגרסה הנוכחית של "עומדים בשער", ומציג את הזווית שלו לפרשה.
הקיץ מגיע, ואיתו סרטי הקיץ!! לא יודעת מה אתכם, אני לא הולכת לפספס את צמד גיבורי העל המבטיח: ראשון - באטמן, החוזר עם האביר האפל ועם מה שנראה כמו אינרפרטציה מופלאה לג'וקר (ועם אהוב ליבי אהרון אקהרט, אם עוד לא ראיתם אותו ב"תודה שעישנתם" רוצו עכשיו). שני - איירון מן, עם האיש הכי קול בעולם, רוברט דאוני ג'וניור, בתפקיד הראשי (אם עוד לא ראיתם אותו ב"קיס קיס בנג בנג" רוצו עכשיו) (מקור לסרטון).
אילוסטרציה של אינטרפרטציה מופלאה לג'וקר
The daily awwwwwww (מקור).
היום בפינה "בשביל זה יש יו טיוב וידאו באינטרנט": מיצג/מופע רחוב גרמני מגניב (מקור).
ולסיום, XKCD מכין האש בראונס (מין לביבות כאלו מטוגנות, מתפוחי אדמה ובצל).
הציטוט היומי: "[One] מקשרים את עצמם למכתבים מעורכי דין ואיומים בתביעות, להגבלה על חופש הביטוי - משהו שאף אמצעי תקשורת לא אמור לקשור עצמו אליו - ולרדיפה של בלוגרים. ואולי זה מעיד משהו על מה האתר הזה שווה". נמרוד אבישר מתייחס למהלך הצפוי של One המאיימים לתבוע את תמיס, ממשיך דרכו של ייגרמאייסטר, ואת הבלוג "עומדים בשער" לאחר שזה יצא לעצמאות מתפוז.
לכבוד 60 שנות מדינת ישראל מציגים נעמה כרמי ויוסי גורביץ את שני הקצוות: כרמי טוענת שמדובר בנסיון שלא נכשל, בעוד גורביץ מחשב את קץ המדינה לאחור (יהונתן קלינגר חוזה אנרכיה, אבל הפוסט שלו לא מתקרב אפילו קצת לרמת נבואות הזעם של הפוסט של גורביץ). חג שמח!
תומר פרסיקו נכנס בסיינטולוגיה, ומסביר (בתגובות) מה ההבדל בין מיתוס שלא אמור להיות מובן מילולית לבין "מטאפיזיקה מטורללת".
אילוסטרציה של סיינטולוגיה
גל מור כותב על שני הכיוונים אליהם יכולה לפנות העיתונות הכתובה על מנת להתמודד עם האיום שמהווה האינטרנט. לכאורה היה צריך להיבחר דווקא הכיוון שלא נבחר, אך המציאות, כותב מור, מורכבת יותר.
איזה כיף, סטיבן קולבר זכה בפרס איש השנה של ה-Webby על הישגים מיוחדים, בזכות "היצירתיות בדרכים בהן תקשר עם מעריציו ברשת".
היום בפינה לשירות הציבור: סיימתם עם כל מוספי החג? אל חשש, יש מה לקרוא. דרך הדיון שהתפתח בבלוג של שחר (לינקקתי אליו ב-4/05) הגעתי לסיפור המצוין הזה.
The daily awwwww (מקור).
ולסיום, האקססורי המושלם ליום העצמאות (מקור) .
סיון טולדו מפרסם פוסט עם תמונות מגרות של מסדרונות ה-MIT. איזה כיף היה אם המסדרונות של הפקולטות למדעים מדויקים ולהנדסה באוניברסיטת תל אביב היו נראים ככה.
רונן דורפן משתמש בזעזוע האמריקאי ממותה של סוסת מירוצים בזירת המירוץ כדי לצאת לדיון רחב יותר על מוסר וספורט. אני קצת לא מסכימה עם כל העניין ההיררכי. היררכיות הן מאוד בעייתיות בדיונים מוסריים, וביטול של ספורט אכזרי אחד לא צריך לעמוד בסתירה לביטול של ספורט אכזרי אחר (בין אם מדובר בהתאכזרות לבני אדם או לבעלי חיים) אבל הפוסט מעניין ומעלה נושאים חשובים ביותר, כדאי לקרוא בכל מקרה.
יהונתן קלינגר מספר על אירוע תקשורתי מעניין שהולך להתרחש בעוד שבוע: משפט ציבורי כנגד חוק הצנזורה. אני עובדת למרבה הצער, אבל אם אתם יכולים נשמע שכדאי להגיע, וחייבים לאשר השתתפות מראש. פרטים כאן.
היום בפינת הנושא החם: כל הבלוגוספירה מתייחסת לנושא הזה שיש עליו צו איסור פרסום. אפשר לנסח מכאן אמירה על צנזורה, ולהזכיר את החוק האיום ההוא, אפשר לדבר על אי הרלוונטיות של צווים כאלו בעידן האינטרנט ואפשר פשוט לתלוש את השערות מרוב תסכול.
היום בפינה "בשביל זה יש יו טיוב": אמנסטי סין מראים שאפשר לנצל את הויראליות של יצורים חמדמדים כדי להגיד דברים שחשוב שכמה שיותר אנשים ישמעו (מקור).
ואם אנחנו כבר עם סרטונים המשרתים מטרות חשובות, MTV ורדיוהד חברו יחד ויצרו לשיר "כל מה שאני צריך" קליפ המוחה כנגד ניצול ילדים ככח עבודה וסחר בבני אדם.
ולסיום, לכבוד יום העצמאות שאסי עושה יאיר לפיד.
הציטוט היומי: "העובדה היא שבאתר של טום קרוז אין כלום, הוא חף מתכנים לחלוטין, וזו בדיוק הסיבה האבסורדית שנכתב עליו כאן ובמאות בלוגים נוספים. אילו היו באתר תכנים, ספק אם היו מתייחסים אליו מחוץ לביצה המעופשת של מגזיני הבידור. אך מאחר שאין כאן סיפור, יש כאן סיפור גדול. מבולבלים? גם אנחנו". גל מור מהרהר על הפילוסופיה של הרשת.
אורית קמיר ויהונתן קלינגר מתעצבנים, כל אחד בנפרד, על פסיקתו השערורייתית של השופט גרשון גרמן, שלא להחיל את החוק למניעת אלימות במשפחה על זוגות חד מיניים.
ובגלוב התפתח דיון מעניין על שירה. מסתבר שעולם השירה הישראלי מלא תככים ומזימות - שימו לב להשתלשלות העניינים הסוערת בתגובות.
גדי שמשון מפרסם פוסט מעניין על יח"צ ואינטרנט.
לפני סיום, קטע מעולה מתוך "הדבר הגדול הבא" הבריטי, כי לפעמים באמת מגלים שם דברים גדולים (מקור).
ולסיום, אתה לא באמת אולטרא סופר גיק עד שלא רכשת לעצמך אחד כזה (מקור).
יוסי דהאן מציג ציטוטים נבחרים מתוך כמה ראיונות, המהווים ביחד רשימת קריאה כלכלית נאה לשבוע הקרוב.
רונן דורפן מפרסם פוסט מבריק על נייקי וערכי מוסר.
צמד ראיונות מעניינים עם סופרים: ראשית, יוסי גורביץ מראיין את ספי רכלבסקי, מחבר "חמורו של משיח" לרגל צאת ספרו החדש, "אין גבול". שנית, עמליה רוזנבלום מראיינת את פול אוסטר לקראת צאת עיבוד קומיקס של "עיר הזכוכית", אחד מחלקי הספר "הטרילוגיה הניו יורקית", שכתבתי עליו פעם מזמן ביקורת בתפוז.
ושחר מ"תודעה כוזבת" מביא אותה בארס-בלוגיקה משובחת.
צבא בכל מקום! אתמול ראינו את הדיסק הירוק של החמישיה הקאמרית (מערכוני צבא), והיום ארמדיל מוציאים גליון בנושא צבא.
בתגובות לביקורת על "איירון מן" בעין הדג אומר רד פיש (דורון פישלר) שנראה לו שמתפתח מהלך שיוביל בסופו של דבר לסרט איחוד רב-גיבורי-על של מארוול. תגובתי הרהוטה: כן, כן, כן, בבקשההההה *מתעלפת*
היום בפינה "בשביל זה יש יו טיוב": הוא נראה מסטול, אבל אומר דברים נכונים וחשובים, שווה להקשיב עד הסוף ולהגיע למסקנה הגאונית (מקור).
הספאם חוגג שלושים שנה, ומכאן לא רואים את הסוף. אוף.
היום בפינה לשירות הציבור: נמרוד אבישר עלה על השיטה האולטימטיבית להגדלת הפין.
ולסיום, אני רוצה אחד כזה! (אני מוכנה להתפשר על אחד מהיצורים המתוקים הנזכרים כאן).
אורי קציר ואורית קמיר מבקשים לחלוק על דעתו של העיתונאי עמית סגל הקורא לשואה "תבוסה לאומית" ומבקש "להפסיק להתמכר לזכרון". בעוד קציר עונה לסגל, בנהלו דיון מעמיק בעיצוב ההישגיות בתודעה הלאומית, ובמקומם של ההישגים הצבאיים ושל השואה בעניין, קמיר בעיקר עסוקה בלהזעזע (די בצדק, יש לומר), ומפנה למאמר המהווה אלטרנטיבה לסגל.
ואם אנחנו כבר עם פוסטים הקשורים ליום השואה החל היום, נעמה כרמי מזכירה שהמורשת הראויה מנירנברג הם עקרונות הדין הבינלאומי שנקבעו בנירנברג ב-1950, ולא חוקי נירנברג שנקבעו ב-1935.
עוד בנושא יום השואה: שחר מ"תודעה כוזבת" מתייחס לפוסט יום השואה של יונית מוזס כשהוא מעביר את המסר שחשוב להאמין שמילים יכולות לשנות מציאות. אני לא בטוחה למה הוא מפנה לפוסט של מוזס, ואני לא ממש מסכימה עם מה שהיא כותבת. עם זאת, אני מצטרפת אל שחר, הכותב שחשוב לראות את מה שרע, אבל אסור להפסיק להאמין שמילים יכולות לשנות מציאות.
היום בפינת הנושא החם: טוויטר זה רק לגיקים/מאמצים מוקדמים: ליאור הנר מתלונן באנקדוטות שגל מור הקדים אותו עם פוסט בנושא, והמגיבים מתלוננים שבעצם רן הר נבו כתב על זה קודם. (עריכה: אבל הם כולם טועים. הראשון שכתב על האינטרנט זה חנן).
ולסיום, היום בפינה "בשביל זה יש יו טיוב": מערכון באגס באני שמזמן הפך לקלאסיקה "What’s Opera Doc" (מקור).
הדולי היומי מצדיע להיתוך הקר למפגרים החוגג יום הולדת שנה, כי האינטרנט הוא לכולללללם. מזל טוב!!
עידו הרטוגזון ויהונתן קלינגר כותבים על משבר המזון, ומגיעים משם לשני מקומות מאוד שונים. בעוד קלינגר מתעסק בעיקר במחירי המזון וכיצד הם נקבעים, הרטוגזון יוצא לדיון רחב יותר המתחיל מהנדסה גנטית, עובר דרך תהליכי התפתחות ומות האינטרנט ומגיע עד לננוטכנולוגיה ולמהפיכת האינפורמציה השנייה. מעניין.
שחר מ"תודעה כוזבת" מתייחס לסוגיה בוערת: מה עושים בשנה שבה אחד במאי חל ביום השואה?
אלברט הופמן, ממציא האל.אס.די מת בגיל 102, וברכה מקשרת ללינקים רלוונטיים.
אילוסטרציה של תרומתו של ד"ר הופמן לאנושות
The daily awwwwwww
ולסיום, היום בפינה "בשביל זה יש יו טיוב": אני לא יודעת איך אף אחד לא חשב קודם על הדבר השימושי הזה: קופסת "תעזוב אותי בשקט" (מקור).
העובדה המגניבה של היום: "השפה של שבט זה [שבט הפירהה בברזיל] כוללת רק שלוש מילות ספירה: אחד, שניים והרבה." מתוך המאמר בויקיפדיה על היפותזת ספיר-וורף.
אריה קיזל מסכם שישים שנות תקשורת ישראלית. הרבה מזה נאמר כבר, בפורומים רבים, ועדיין מדובר בסיכום מקיף ומעניין של מצב התקשורת הישראלית.
אני מאוד מעריכה את אורית קמיר, והפסקה הראשונה של הפוסט הזה ממצה את כל מה שאני חושבת בעניין האולי-אונס בעין גדי, אבל להשוות בין אינוס לתאי גזים זו היסחפות מסוכנת, ואני חושבת שהיה ראוי לסיים את הפוסט הזה עם משפט קצת אחר, כי בסה"כ הפוסט מצוין, ונכון, וחשוב.
מושון זר אביב כותב בקולקטיב על מיצג מחאה מעניין שאין לי דרך תמציתית לתאר אותו. כנסו לפוסט וקראו בעצמכם.
היום בפינה "בשביל זה יש יו טיוב": לכבוד היום הבינלאומי לבטיחות בעבודה שחל אתמול, סדרה של פרסומות קנדיות מזעזעות במיוחד להעלאת המודעות לנושא החשוב הזה. אזהרה: אם אתם אפילו טיפה רגישים הפרסומות האלו לא בשבילכם, מדובר בתוכן קשה וקיצוני.
גם היא קנדית - אוונג'לין לילי (קייט מ-Lost)
ולסיום, לכבוד פורים החליטו בעיריית פתח תקווה להמיר את דו"חות החנייה בברכה לחג. נשמע מגניב להפליא, חבל שדברים כאלו קורים רק בערים שלא באמת קיימות.
הפוסט של ירדן לוינסקי אליו לינקקתי אתמול זכה לגל תגובות. בין המגיבים: גל מור, חנן כהן ונטע דרור.
שני פוסטים כמעט קשורים: אורן צור כותב על פרויקט חדש ומרתק של פרסום תוצאות שליליות (הפרסומים המדעיים כיום מתמקדים בעיקר בפרסום תוצאות חיוביות, להרחבה הקליקו על הלינק). ואילו גיל גרינגרוז כותב על מדע 2.0 ושואל האם האינטרנט יביא למהפיכה במדע כשהוא מתייחס, בין השאר, לנושא פרסום התוצאות השליליות.
קוי וין (ככה כותבים את השם שלו בעברית?) רוצה שקורא הרסס שלו יעשה יותר מלאסוף פידים. במצב הנוכחי, כותב וין, קורא הרסס דומה יותר מכל למגירת הג'אנק במטבח, זו שנאגרות בה כל השטויות שאין להם מקום מוגדר. וין היה רוצה שקורא הרסס יעזור לארגן את הפוסטים וילמד את העדפות המשתמש. זו לא נראית דרישה מופרכת או לא ישימה, ואם היא תיושם כראוי היא יכולה לחולל מהפיכה בהרגלי הקריאה של הטובעים בערימות הפוסטים.
Not From Concentrate מפגיז היום עם סטריפ מעולה במיוחד.
היום בפינה "בשביל זה יש יו טיוב": כדור הארץ זורח על פני הירח. מקסים (מקור).
ולסיום, סוג של פעילות גרילה לעידוד אימוץ כלבים בעמותת "ראשון אוהבת חיות" . ואני רוצה להוסיף שהעמותות עושות עבודת קודש, אבל אם אתם חושקים בחתלתול סקסי ומהמם שישפר את איכות חייכם בכלל ואת איכות הצפיה בסרטים בפרט, לא צריך ללכת רחוק. עונת ההמלטה הסתיימה לא מזמן והרחובות מלאים בחתלתולים שמחכים רק לכם (מקור).
