The Daily Dolly

יוסי דהאן כותב על סגירתו הקרבה של מפעל הטקסטיל של פולגת בקריית גת, על הסיקור של העיתונאים הכלכליים המציגים את הסגירה כגזירת גורל בלתי נמנעת, ועל הסיבות האמיתיות שהובילו לסגירה.

בעקבות דחיית העתירות לדיון נוסף בעניין מינויו של חיים רמון לשר ומשנה לרה"מ, אורית קמיר קוראת "לבוא חשבון עם נבחרי הציבור בבחירות הבאות". "יש מקום", כותבת קמיר, "לבוא חשבון, באופן דמוקרטי, לא רק עם חיים רמון, אלא עם כל מי שנתנו יד לשובו לחיים הציבוריים תוך התעלמות מוחלטת מפגיעתו הבוטה באזרחית, בזכויותיה, וברגשותיה".

יוסי גורביץ ממשיך לדווח מהמירוץ לנשיאות ארה"ב 2008, והפעם הוא נכנס באמ אמא של הילארי קלינטון, שעושה את כל הטעויות האפשריות.

אורן צור כותב על הפער והקשר בין מילים למציאות, ועל הקשיים העומדים בפני הבלשנים החישוביים והבינה המלאכותית.

ירדן לוינסקי כותב על האפשרות (ההולכת והופכת ריאלית) של תקשורת אמיתית ורציפה בין הרשת לבין הסלולאר, ולמרות שהפוסט שלו אמור לעורר את הפרנויות הרגילות (פרטיות וכד'), אני לא יכולה שלא להתלהב משלל האפשרויות המרגשות שטומנת בחובה תקשורת שכזו.

רונן דורפן מפרסם פוסט מעולה על דו קיום בכדורגל הישראלי.

ולסיום, היום בפינה "בשביל זה יש יו טיוב": רויטל סלומון, god bless her, אספה את 14 סרטוני האינטרנט החביבים עליה בכל הזמנים. החביב עלי ביותר מתוכם הוא הסרטון הזה, אבל כולם מעולים ומכלי זמן בצורה מעוררת השתאות.