The Daily Dolly

אני טסה מחר לחופשה של כמה ימים בברצלונה, במהלכה לא יתפרסם הדולי היומי. הבלוג ישוב להתעדכן כסדרו לאחר החופשה.

הציטוט היומי: "נבחרת ישראל בכדורגל לא טובה מספיק. תמיד לא. מכבי תל אביב אינה קבוצת הכדורסל היחידה והטובה באירופה. ב-48 הם לא ברחו, רק, אלא גם ואולי בעיקר הוברחו. ב-67 כבשנו שטחים שאינם שלנו. אינם שלנו. לבנון היתה פארסה מדממת. אנחנו לא הכי חזקים בעולם." לשרון רז נמאס משקרים.

יוסי דהאן מסכם את השנה החולפת, ואיכשהו, למרות הסיכום הפסימי, הוא שומר על אופטימיות לטווח הארוך. אל תחמיצו את השורה התחתונה.

ויעל כהן מספרת על סיכום שנה קצת אחר בסוואנה.

גל מור חושב ששווה לעקוב אחרי יותר מ-2000 אנשים בטוויטר. יובל דרור עונה למור, ומחזיר דברים לפרופורציות: "ברמה הפילוסופית אני חושב שאחד הנזקים הגדולים (אם כי העקיפים) של עידן הווב 2.0 הוא שבעידן הזה כולם מדברים על "שיחה". בלוג הוא שיחה. טוויטר הוא שיחה. הקשר בין מותג לצרכן הוא קשר שמבוסס על שיחה. הבעיה עם המונח "שיחה" היא שמעטים מוכנים לומר בפה מלא את מה שרבים חושבים עמוק בלב: ישנן שיחות משעממות! שיחות שמתנהלות בין אנשים משועממים! שיחות מטופשות! שיחות שאם תקלע אליהן בטעות תרצה לירות לעצמך כדור בראש! שיחות בין אנשים עלגים! שיחות שעוסקות בנושאים מטופשים! — וזו רק תחילתה של רשימה." חותמת על כל מילה.

The Daily Awwwwww.

אין ספק שהדמות החביבה עלי מהקומיקס "Cat and Girl" הוא ה-Bad Decision Dinosaur, וכל סטריפ חדש בכיכובו הוא חגיגה.

היום בפינה "בשביל זה יש יוטיוב וימאו": היסטוריה מאויירת של התקשורת. חמוד (מקור).

ולסיום, המכונה החביבה הזאת שואלת אותך מספר שאלות, מנתחת את התשובות, ומספקת לך גלידה בהתאם: ככל שאתה פחות מאושר היא נותנת לך יותר גלידה. עמי בן בסט, דרכו הגעתי אל המכונה, אומר ש"ההנחה שאדם עצוב נהיה מאושר בגלל מנת גלידה הגונה היא הנחה פשטנית משהו", אבל לפעמים זה בדיוק מה שצריך כדי לשפר את מצב הרוח.