The Daily Dolly

דימי ריידר כותב ב"קו חוץ" על הדרך בה אמצעי התקשורת בדמוקרטיות "יותר ותיקות ויעילות משלנו" מתמודדים עם צווי איסור פרסום. מרתק.

יוסי דהאן כותב ב"העוקץ" על אלינור אוסטרום, אחת משני זוכי פרס הנובל לכלכלה.

תום כותב על ספרים פגומים, על פוליטיקאים פגומים, ועל מציאות פגומה. מעולה, כרגיל.

מרגוליס כותב, בתגובה לפוסט של כפיר פרבדה, על המיתוס של המדיה החברתית, ביזור מוקדי השליטה המסורתיים, ופירוק ההגמוניה של גורמי הכוח וההון המסורתיים. בשורה התחתונה, מרגוליס סבור כי עלייתה של המדיה החדשה ונפילתה של העיתונות היא גם ניצחונה של הכלכלה על פני הערך האנושי. בסופו של דבר, אומר מרגוליס, המדיה החברתית אינה שונה מכל מדיה אחרת, ומצייתת לאותם כללי משחק ישנים ומוכרים.

מצד שני, איילת עוז חושבת שהדיון הציבורי המתקיים בבלוגוספירה הוא דיון ציבורי אלטרנטיבי בעל ערך חברתי וחינוכי.

עידן לנדו כותב על ביל מאהר, הסאטיריקן האמריקאי. אני מסכימה עם אמיתי סנדי, המציין בתגובות כי הוא, באופן אישי, מעדיף את סטיוארט וקולבר על פני מאהר.

The Daily Awwwwwww (מקור).

העובדה המפתיעה של היום, מוגשת לכם בחסות עידו קינן: מדף הפרסים של אובמה מאכלס, בנוסף לפרס נובל, גם שני פרסי גראמי. מה השלב הבא, אוסקר?

היום בפינה "בשביל זה יש יוטיוב וימאו": שני קליפים מקסימים, אחד באנימציה, השני לא (מקור1, מקור2).

איך אפשר לא לאהוב את Cat מ"Cat and Girl"? הוא מושלם (ואי אפשר לעמוד בפני ההגדרה שלו להצלחה: "Sailing your yacht through the Alps, the ropes made of licorice, the sales of pure sunshine").

ואם אנחנו כבר מדברים על קומיקס, ג'ון כותבת על עלייתו ונפילתו של Bunny.

ולסיום, "אטימולוגיה עממית", מהמוצדקים שבבלוגי ישראל, ממשיכים להצדיק את עצמם עם פוסט מבריק שמצליח למחות בו זמנית כנגד אלימות בתוך המשפחה וכנגד הסיקור התקשורתי שלה.